לשם נ' ליבו נכסים והשקעות בע"מ

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (לשעבר) שחר קטוביץ אשר דחה את בקשת המערער להפחית את החוב בתיק ההוצל"פ. מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח לביצוע משכנתה שמקורה בהלוואה שקבל המערער מהמשיבה. הצדדים היו חלוקים על שיעור הריבית אותה רשאית המשיבה לגבות מהמערער אל אותה הלוואה. בית המשפט המחוזי נתן החלטה לפיה הריבית שתיגבה מהנתבע תהיה בהתאם לריבית המקסימלית הקבועה בסעיף 5 לחוק ולא יופעל שיעור ריבית נוסף (20%) בגין פיגורים. בהתאם לפסק דין זה ביקש המערער לחשב את גובה החוב בתיק. לטענתו כאשר מביאים בחשבון את סכום ההלוואה (80,000$) את ההחזר שבוצע כבר (9,288 $) ואת הריבית המקסימלית המותרת לפי סעיף 5 לחוק (15.817%) וכאשר מפחיתים את סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותו בהליכים השונים יש להעמיד את גובה החוב על 644,911 ₪ בחישוב זה נלקחה קרן ההלוואה בהפחתת הסכום ששולם כאשר לסכום שהתקבל צורפה כל שנה ריבית לפי שיעור הריבית המקסימלית ולא הובאה בחשבון ריבית דריבית היינו הריבית חושבה על קרן ההלוואה (בהפחתת הסכום ששולם). הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שטענה שבהתאם להוראות החוק ולהחלטת בית המשפט המחוזי אכן יש לחשב את החוב לפי הריבית המקסימלית המותרת (ללא תוספת 20% בגין פיגורים) ואולם יש לחשב את החוב כך שכל שנה הריבית שנצברה תצורף לקרן החוב (ריבית דריבית).

כב' הרשם קיבל את דרך המשיבה לחישוב החוב ולפיכך החוב הועמד על סך של 944,155.45 ₪ נכון ליום 13.9.12. על החלטה זו הוגש הערעור.

המערער טוען כי ההסבר הנכון שיש לתת להחלטת בית המשפט המחוזי הוא כי הריבית תחושב לפי הריבית המקסימלית שבסעיף 5 לחוק אך היא תשולם ללא ריבית דריבית, וזאת משום שבהחלטה נכתב שההלוואה תוחזר על פי השיעורים המקסימליים הקבועים בסעיף 5 לחוק ולא נכתב בהחלטה ששיעור הריבית יהיה לפי סעיף 5 לחוק שאז ניתן היה להסביר שניתן להוסיף חיובים מלבד הריבית.

המשיב טוען כי אמנם בעבר הפרשנות שניתנה להוראות סעיף 5 לחוק היתה שהחוב אינו נושא ריבית דריבית (ע"א 5885/75 קווי אשראי לישראל בע"מ נ' עניני פד"י מא(1) 424). אך בעקבות פסק דין זה והעיוות שנוצר כתוצאה ממנו, תוקן החוק והוסף ס"ק ג לסעיף 5 ובו נקבע במפורש שהריבית תחושב "ביחס ליתרת החוב כפי שהוא בתחילת כל שנה ממועד ההלוואה". הפירוש הנכון להחלטת בית המשפט שקבע כי החוב יוחזר בהתאם לריבית הקבועה בסעיף 5 לחוק היא כי הריבית תחושב לפי סעיף 5 וכן אופן צבירת הריבית תחושב כך.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות לאחר סיכומים בכתב.

עיינתי בטענות הצדדים ומסקנתי היא כי אין להתערב בהחלטת רשם ההוצל"פ. אין כל מקום לפרשנות שנותן המערער להחלטת בית המשפט המחוזי. ברור מקריאת החלטת בית המשפט המחוזי כי כוונת פסק הדין היתה לחייב בריבית הנקובה בסעיף 5 לחוק כאשר יש להביא בחשבון את כל הוראות סעיף 5 ולא רק סעיף 5(ב). כפי ששיעור הריבית נקבע לפי הריבית המקסימלית שבסעיף 5 כך גם אופן צבירת הריבית הינו לפי סעיף 5 לחוק היינו החוב צובר ריבית לפי היתרה בכל שנה (ריבית דריבית). צדק איפוא כב' הרשם בקובעו כי דרך החישוב שערכה המשיבה היא דרך החשוב הנכונה, כאשר היא מביאה בחשבון את כל הוראות סעיף 5 לחוק בעוד שפרשנות המערער מביאה בחשבון אך את שיעור הריבית ולא את אופן צבירתה. פרשנות זאת היתה נכונה קודם לתיקון החוק והוספת סעיף 5(ג) לחוק. אין מקום לקבוע כי בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה תהיה זכאית לריבית פחותה מזו שהחוק מאפשר לנותן הלוואה לקבל בהתאם להוראות החוק.

אני דוחה איפוא את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪ שישולמו מתוך סכום הערובה שהפקיד המערער.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: